זהו קטע מתוך הספר "פרשנות לפזמונים ישראליים מובחרים" מאת אייל ליאני.

איל דוד ליאני בחר בפינצטה את טובי שירי המשוררים המולחנים ונותן להם פרשנות ספרותית ומוסיקולוגית.

לדעת אייל ליאני אחד מהשירים המרגשים בזמר העברי “היי שקטה” שכתבה רחל שפירא האלמותית מקיבוץ שפיים, הלחין: יהודה פוליקר : גיי מבולבל מהקריות בעל רקע של שואת יהודי סלוניקי.

לדעת אייל ליאני באחד משיריה המרגשים במיוחד, “היי שקטה” פונה רחל שפירא אל עצמה, אולי בעצם אל אישה אחרת, ומרגיעה אותה במילותיה:

הֲיִי שְׁקֵטָה, עַכְשָׁיו הַכּׂל בְּסֵדֶר

אֲפִילוּ הַמַּחֲנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר

זֶה לֹא הַגֵּיהֵנוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן

זֶה הָעוֹלָם שֶׁיֵשׁ וְאֵין עוֹלָם אַחֵר.

הֲיִי שְׁקֵטָה כְּאִילוּ אֵין בָּךְ דּוֹפִי

כְּאִילוּ הָאֲוִיר נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה

כְּאִילוּ הַצָּרוֹת כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיוֹפִי

כְּאִילוּ מֵעָפָר פּוֹרַחַת שׁוֹשַׁנָּה.

הֲיִי שְׁקֵטָה כְּמוֹ לֹא עָבַרְתְּ אַף פַּעַם

כְּמוֹ לֹא הָיִית צְרִימָה בַּנּוֹף הַמְּטוּפָּח

כְּמוֹ רָאִית כַּף יָד בְּתוֹךְ אֶגְרוֹף הַזַּעַם

כְּמוֹ אֲלוּמַת הָאוֹר הִנֵּה מָצְאָה אוֹתָךְ.

הֲיִי שְׁקֵטָה, כַּמָּה אֶפְשָׁר לִשְׁטוֹחַ

אֶת הַפְּגִיעוּת מִבְּלִי לַחֲשׁוֹשׁ מֵהַשְׁפָּלָה

כְּאִילוּ הַפְּגִיעוּת עַצְמָה הִיא סוּג שֶׁל כֹּחַ

כְּאִילוּ הַשַׁלְוָה הִיא חוֹף הַבֶּהָלָה.

הלחין יהודה פוליקר לחן פשוט בן 3 אקורדים.

D EM A D

אקורד מז'ורי בסיסי D

לה מינור – מינורי

לה- מז'ורי

וחזרנו לבסיס המוכר והטוב של D מז'ורי

המשחק הזה הוא בין שלילי לחיובי, בין עצב לשמחה, בין יין ליאן. ותואם מילות השיר.

הבית החזק בשיר שהוא מעין פזמון בשיר חסר פזמון הוא:

ציווי מנטרה: [הֲיִי שְׁקֵטָה] כְּאִילוּ= מילת מטפורה-  אֵין(=שלילי) בָּךְ דּוֹפִי (=חיובי)

כְּאִילוּ = מילת מטפורה- הָאֲוִיר (שלילי אין ריק) נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה (=חיובי)

כְּאִילוּ = מילת מטפורה-הַצָּרוֹת(=שלילי) כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיוֹפִי(=חיובי)

כְּאִילוּ = מילת מטפורה-מֵעָפָר(=שלילי) פּוֹרַחַת שׁוֹשַׁנָּה(=חיובי).

היי שקטה כאילו (-) (+)

כאילו (-) (+)

כאילו (-) (+)

כאילו (-) (+)

לדעת אייל ליאני היי שקטה, מפצירה הדוברת, שהרי אין בררה, אלא להשלים עם המציאות; ובעצם, היא אמנם אינה מושלמת, אבל גם אינה איומה כל כך. אולי איננה גן עדן, אבל גם אי אפשר לומר שהיא ממש גיהינום. ככה. זה מה שיש. הדוברת ממשיכה לפנות אל האישה, ופוטרת אותה מאשמה: את יכולה להיות שקטה, כי גם אם יש בך דופי, אין בו חשיבות. את יכולה כבר לשכוח אותו. ושימי לב, היא אומרת לה עוד, אפילו האוויר, החומה הלא קיימת העוטפת אותך בלא כלום, יכול כבר להתחיל להגן עלייך. ואז דברי ההרגעה שלה מתפתחים, משתכללים ומשתנים: שוב אינה מציעה רק השלמה בלית ברירה עם מה שיש, אלא נותנת לאותה אישה אחרת, אולי לעצמה, את האפשרות המופלאה ביותר: את יכולה, היא אומרת, כמו ויקטור פראנקל בספרו האדם מחפש משמעות, למצוא לסבל פשר.

לדעת אייל ליאני תראי, היא מראה, הצרות שלך כבר מתחילות להתגבש ליופי. כלומר – מה שהסב לך כאב נהפך לאט למשהו אחר, ליצירת אמנות שיכולה לגעת בזולת, לדבר אליו. אולי היא מתכוונת לשיר עצמו, זה שהיא שקועה באותו רגע בכתיבתו, ויודעת כי לאחר שתסיים ליצור אותו תגלה שמהעפר צמחה שושנה, מהכיעור, או לפחות מהסתמיות, נולד יופי, מהכאב שהיה כל כך מיותר נשאר משהו שירגש אנשים ויאמר להם משהו על עצמם.

לדעת אייל ליאני כל מי שחשה פעם שונה, יוצאת דופן, מיותרת, כל מי שדמתה בעיני עצמה לצרימה בתוך נוף המטופח ממנה, כל מי שהרגישה מכווצת מרוב זעם, כמו כף יד חבויה בתוך אגרוף, כל מי שהייתה פגיעה, מושפלת ומבוהלת, לא תוכל שלא להיאחז בשיר הזה, ולפגוש בו את יופייה של רחל שפירא ואת הנחמה שהעניקה, לעצמה, ולזולתה. אז מי בכלל צריך סיפורים על חייה של מי שמסוגלת בכמה מילים להעניק משמעות לחיים של אחרים.

סיכום

השיר יצא ב-1993 באלבום "חפש בי" של ריקי, שאת רוב לחניו הלחין יהודה פוליקר.

סיפרה ריקי גל: "הטקסט היה בערך אצל כל הזמרות בארץ ללא לחן. הלכתי איתו ליהודה, הוא הסתכל על המילים ואמר 'רגע אחד, כבר הלחנתי את השיר הזה, אבל ריטה לא אהבה את הלחן, וכבר עשיתי מהמנגינה משהו אחר בשביל עצמי'. יהודה ראה פה הזדמנות נהדרת והוציא מאחת המגירות שלו קלטת עם לחן אחר. באופן מופלא, גם המנגינה הזאת שלו התלבשה כמו כפפה על הטקסט. אמרתי לרחל שפירא שתודיע לכל הזמרות שהשיר תפוס".

לדעת אייל ליאני בשיר רחל שפירא פונה אל עצמה/  אל אישה אחרת, ומרגיעה אותה במילותיה. סוג של טיפול נפשי. היי שקטה, מבקשת הדוברת. השלימי עם המציאות הלא מושלמת. היא איננה גן עדן, אבל גם אי אפשר לומר שהיא ממש גיהינום.  דברי ההרגעה מסתייעים באמתלה לפטור אותה מאשמה: את יכולה להיות שקטה, כי גם אם יש בך דופי, את יכולה להסיר דאגה – "כאילו האוויר נותן לך הגנה/ כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי". החיים בכאילו עשויים הם סוג של הגנה, כאשר מצליחים להוציא מתוק מעז.

לדעת אייל ליאני יהודה פוליקר הלחין הלך רוח שהתלבש על הטקסט ככפפה – המוסיקה משדרת גם את מציאת הפשר לסבל וגם את האור בקצה המנהרה –  הצרות שמתגבשות ליופי. כלומר – מה שהסב לך כאב נהפך לאט למשהו אחר, אפילו יפה.  מן הסתם המשוררת התכוונה ליצירה עצמה, לשיר שנולד על רקע הצרות – כמו שמעפר צמחה שושנה,  מהכאב נשאר משהו שיופיו ירגש את שומעיו.

———–

רחל שפירא התפרסמה לראשונה בשנת 1967, אז גילה אותה מלחין הלהקות הצבאיות, יאיר רוזנבלום. בזמן חופשתו בשפיים גילה רוזנבלום בעלון זיכרון את השיר "מה אברך", אותו כתבה שפירא לזכר בן כיתתה אלדד קרוק, שנפל במלחמת ששת הימים. רוזנבלום הלחין את השיר, אותו ביצעה להקת חיל הים עם הסולנית רבקה זהר. שיר זה נחשב עד היום כאחד משירי הזיכרון הישראליים הידועים ביותר.

————

יהודה פוליקר בן 72 כמו ריקי גל בדיוק. בגיל 13 נשלח יהודה לפנימיה, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. הוריו שיכנעו אותו ללמוד מקצוע והוא למד בבית ספר לספרות. במקביל פתח בחצר הבית מספרה שם עבד בבקרים, ובערב ניגן.

סובל מגמגום, אך הדבר לא ניכר כלל בשירתו. בסוף שנות ה-70, ניסה פוליקר את מזלו בתל אביב והצטרף לסיבוב הופעות של צביקה פיק כנגן גיטרה נוסף בלהקת ברוש, שליוותה אותו. כשהסתיים סיבוב ההופעות חזר פוליקר לקריות. פנה ליעקב גלעד ומשם להקת בנזין ואפר ואבק והשמים הם הגבול.

———–

ריקי גל בביצוע מצמרר של השיר:

ריקי בת 72. חושנית מתמיד ושרה מהמעיים. התחתנה 4 פעמים קברה שלושה בעלים (אלמנה שחורה מישהו?)

נולדה למשפחה חרדית ענייה ליד מאה שערים בירושלים. בהיותה בת שנתיים, התגרשו הוריה והיא ואחיה נשלחו למוסד פנממיתי, ובו גדלה עד גיל חמש.

נאנסה בגיל חמש על ידי מכר של אמהּ.

כשהגיעה לגיל זה הוציאה אמה אותה ואת אחיה מהמוסד וגידלה אותם בכוחות עצמה, אך לאחר זמן מה החליטה האם כי אינה יכולה לעמוד בהוצאות על גידולם ומסרה אותם לידי נזירות שגידלו אותם במשמעת נוקשה. ומאוחר יותר בבית צעירות מזרחי בירושלים עד גיל שמונה. בהיותה בת עשר, עברה לגור עם אביה בתל אביב, ואילו אחיה נשאר לגור עם אימה. לאחר שאביה התגרש משתי נשים שהיה נשוי להן הועברה לקיבוץ ניר דוד ולאחר מכן לקיבוץ ברעם. את לימודי התיכון עשתה גל בתיכון עירוני ד' ת"א.

לאחר שסיימה את שירותה הצבאי בלהקת חיל הים נישאה לישראל פוליאקוב (פולי) משלישיית "הגשש החיוור". אחרי שנים ספורות התגרשו השניים וגל נסעה לארצות הברית במסגרת פסטיבל הזמר החסידי. לאחר מכן נסעה גל לניו יורק שם נישאה למסעדן מרקוס. בתקופת שהותה בניו יורק הייתה גל זמרת הבית של "מועדון סירוקו" בבעלותו של אריס סאן והופיעה ברחבי ארצות הברית. אח"כ הייתה גל נשואה לעיתונאי והכתב לענייני משטרה של ערוץ 1 אורי כהן אהרונוב ז"ל. ריקי גל סובלת מתופעת "אינוורסיה כרומוזומלית" שמונעת ממנה ללדת תינוק חי, השניים אימצו בת. ביתה היחידה.

הפוסט אייל דוד ליאני- מתוך הספר פרשנות לפזמונים ישראלים מובחרים הופיע לראשונה ב-ראובן אידל.